מה היה קורה לו היית אוכלת כמה עוגות שאת רוצה?

לרדת במשקל ואכילת עוגה

לרדת במשקל ולאכול עוגות זה דבר והיפוכו, כך חושבת א’ אתה ישבתי לפגישה השבוע בקלינקה

א’ סיפרה לי כמה קשה לה להימנע מעוגות, במיוחד בסופי שבוע,

סביב השולחן המשפחתי והיא הרי כל כך רוצה לרדת במשקל. 

“אני כל כך אוהבת עוגות” סיפרה, “תני לי לאכול עוגה לארוחת בוקר,

צהרים וערב ואני מאושרת עד הגג!”

שאלתי את א’- “האם את מרשה לעצמך לאכול מהעוגה?”

א’ ענתה לי : “השתגעת?

אם הייתי אוכלת עוגה כמו שאני באמת רוצה, לא הייתי מצליחה לעבור בדלת.

אני לא מאלו כמוך, שמסוגלות לאכול רק פרוסה אחת וזהו”

אני: “אז את אומרת שבעצם את לא מכירה מצב שבו אכלת רק פרוסת עוגה אחת והסתפקת בה?”

א’: “נכון, אצלי אחת מביאה רק את החברות שלה..”

אני: אז למעשה את נמנעת כל הזמן ממה שאת הכי אוהבת?

א’: לצערי כן, זה המחיר שצריך לשלם כדי לרדת במשקל..

אני: וזה עובד?

א’: “רק לזמן קצר, אחרי שכולם הולכים, אני מתחילה לחפש משהו מתוק,

אז אני לוקחת פרי במקום, אבל בדרך כלל זה לא עושה את העבודה,

אז אני לוקחת פריכית עם דבש ומשם נפתח הסכר ואני מתחילה לאכול מלא שטויות ”

אני: “אז יכול להיות שבסוף כבר אכלת כמות גדולה יותר  של קלוריות ממה

שהיית אוכלת לו היית לוקחת לך  את פרוסת העוגה?”

א’: כן, אבל אז כבר הכל נהרס, לפעמים אני כבר לא מצליחה להתאפק ולוקחת

רק חתיכה קטנה קטנה קטנה מהעוגה

אבל אז אני מיישרת אותה עוד קצת ועוד קצת ובלי להרגיש אכלתי פי שלוש

החלק שבו אני מציעה לא’ ניסוי

הצעתי ל א’ ניסוי, ניסוי בסביבה  מבוקרת.

ניסוי שנעשה תחת השגחת המפגשים שלנו  ושאלתי אותה האם

יש לה אומץ לנסות משהו אחר ממה שעושה בדרך כלל?

א’: ” נו אז מה זה הניסוי הזה שאת מדברת עליו?”

אני: הניסוי הוא שמעכשיו ועד פגישתנו הבאה, את מרשה לעצמך לאכול עוגות מתי וכמה שבא לך

א’ נדהמה: “השתגעת?? את יודעת מה יקרה לי?? אני אחסל מאפייה שלמה!”

אני: “את בטוחה בזה?”

א’ השיבה שכן

הסברתי שהתאווה ל”פרי האסור” היא זו שהופכת את העוגה לכל כך נחשקת בעינייה

וכל כך מסוכנת בעיניה.

ההימנעות התמידית ממה שא’ כל כך אוהבת, לא מאפשרת לה לאכול עוגה בהנאה

ובכיף ולהסתפק בפרוסה אחת. כל ביס מהפרי האסור מלא ברגשות אשם כך שא’ לא

מצליחה להנות באמת ובתמים מאכילת העוגה ובשל כך האכילה היא  לרוב מהירה

וכאשר היא נמצאת לבדה (מהר מהר לפני שמישהו יראה..)

כבר במהלך האכילה- עולות מחשבות שפרוסה אחת לא תספיק לכלום,

כי בכדי באמת להנות, א’ צריכה לאכול לפחות 3 פרוסות

הגיעה הזמן  להפוך את העוגה מאויב קטלני לפשוט עוד מאכל כמו מאכלים רבים

אחרים ולהפסיק את  המלחמה.

לאכול פרוסת עוגה לא ברגע של חולשה, אלא ממקום של כוח,

של בחירה והחלטה שאינה מגיעה כנפילה ברגע קשה.

הדרכתי את א’ לאכול ולהנות מכל ביס. להתענג על הטעם והמרקם,

לתת לעוגה מקום של כבוד בזמן האכילה, לא במהירות, לא בהיחבא,

לא תוך כדי עיסוקים אחרים. לאכול ולעצום עיניים- לתת לטעמים להיות מורגשים בפה

ואז במורד הגרון אל הקיבה

החלק שבו א’ נענית לניסוי וחוזרת נרגשת לדווח

א’ באומץ רב הסכימה לניסוי

שלחתי את א’ לניסוי עם ידיעה גדולה ועם זאת בחשש מסוים..

כעבור שבוע וחצי נפגשנו

סקרנית, מלאת בציפייה וגם מעט חוששת  חיכיתי לשמוע את אירועי השבוע

א’ נכנסה לחדר כולה נסערת ומיד אמרה:

“את לא מאמינה מה קרה לי!!”

בלעתי רוק והאזנתי בסבלנות

א’ המשיכה:

יצאתי מהפגישה הישר לקונדיטוריה, הסתכלתי על חלון הראווה כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים,

שאלתי את עצמי- מה? אני יכולה לקחת מהכל?

זו פעם ראשונה שהרשתי לעצמי לקחת עוגה בלי רגשות אשמה, כי את הרשית לי.

הסתכלתי על הכל ובחרתי כמה פרוסות עוגה-  עוגת שכבות שוקולד,

עוגת ריבת חלב, נשיקות ופחזניות ממולאות קרם פטיסייר- לא פחות.

הגעתי לבית והתחלתי לאכול

בערב לארוחת ערב- לקחתי עוד פרוסת עוגה

ובבוקר גם אכלתי פחזניות עם הקפה.

שסיפרתי מה אני אוכלת לחברה שלי (ושותפתי לדיאטות) היא חשבה שהשתגעתי

כל כך נהניתי, וככה עברו 4 ימים שלמים!

פתאום ביום הרביעי הרגשתי שהספיק לי, די! אני לא רוצה עוד מתוק, אפילו שנשאר לי עוד במקרר.

פתאום כל המתוק הזה ממש הגעיל אותי!!

פעם ראשונה בחיים שהתחשק לי סלט ירקות עם גבינה בולגרית וזהו.

בשבילי סלט זה תמיד עונש, ירקות שצריך לאכול שעושים דיאטה ומשהו פתאום השתנה

הרגשתי שהגוף מדבר אליי ומבקש את הסלט.

בשבת שכולם אכלו- פשוט לא עניין אותי המתוק, הייתי רוויה הרגשתי שכל כך הרבה זמן אני “גונבת” מתוקים ושעכשיו הגוף שלי פשוט לא צריך  את זה יותר

מאז אני מרגישה כאילו השתחררתי ממתוק ואני מרגישה שמשקולת גדולה ירדה ממני”

אין לתאר את השמחה שחשתי באותו מפגש

גם במפגש הבא וזה שאחריו המשיכה א’ לדווח שאין לה צורך במתוק.

היא הודתה שכל עוד הייתה צריכה להימנע, היא לא הפסיקה לחשוב על המתוק

אך ברגע שהעוגה הפכה להיות מותרת כמו הסלט, הצורך העז התחלף

וכעת היא מקשיבה מה הגוף שלה צריך

אז מה אפשר ללמוד מהמפגש המרגש הזה?

מים גנובים ימתקו

כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו לאכול מה שרוצים, הגוף ידע לומר לנו מה הוא באמת צריך

נדרש אומץ לפעול בדרך שונה מזו שאנו מורגלים אליה,

ונדרש אומץ להטיל ספק בדברים שאנו בטוחים שלא יכולים להשתנות,

אך אם ננסה דרך שונה, ונעז- יש סיכוי טוב שנגלה דברים חדשים ומפתיעים על עצמנו

כן, זה אפשרי לרדת במשקל ולאכול עוגות.

ולזה אני קוראת “לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה!”

 

שלכם,

טלי גולדנברג, דיאטנית קלינית

 

תגובות

תגובות

אהבתם?  שתפו,  sharing is caring :)

top